העולם הוא פצע פתוח, כתב המשורר מאיר אריאל והתייחס לשבר הקיים בחייו של כל בן אנוש.
ומהו השבר? השבר הוא הפגיעות הכה גדולה שלנו. עובדת היותנו חשופים לכאב, למוות, לצער ולחוסר השליטה בגורל שלנו.
השבר הוא גם כאב עמוק שאנחנו נושאים עימנו עקב חוויות כואבות מהילדות, כמו נטישה, בדידות, פחד, אכזבה, בגידה ושאר תחושות של חוסר אונים שחווינו ואנחנו נשארים חשופים אליהן גם בבגרותנו.
ובתוך כל זאת, ואף על פי כן, אנחנו חיים ומנסים לבחור בחיים.
ואולי כל המורים הרוחניים שאומרים לנו כל הזמן לא "להזדהות", אומרים בעצם: אל תתייחס לשבר. אל תיתן את תשומת הלב ל"אני" שלך - שמכיל בתוכו את השבר הגדול. אל תגיב לשבר שבך, מפני שתגובה מתוך השבר תהיה מעוותת.
בגלל השבר, שקיים בכל אחד ואחת מאיתנו, אנחנו מכאיבים לעצמנו ולאחרים. הכאב שלנו משתקף סביבנו כל הזמן, החל מחוסר תשומת לב לאנשים שסביבנו ועד חוסר סבלנות, גסות רוח ואלימות. ואולי לכן העולם הוא כה שביר - כי כל כך קל לפעול בחוסר מודעות, לפעול מתוך השבר והכאב. אנחנו כל כך מהירים להיפגע, שאנחנו חייבים להגן על עצמנו ולהקשות את ליבנו.
האדם שמעבר לשבר
פאולוס, הלוא הוא שאול התרסי, מייסדה הגדול של הנצרות והמנסח של עיקריה, מנסה להפוך את הפרספקטיבה ומצביע על היופי שבפגיעות הזו של האדם, היופי שבחוסר השלמות והשבר שבו. במקום לגנות את השבר בנו ובאחרים, יש לשים לב ליופי, הוא אומר, לשבירות הנוגעת ללב, ולראות את האדם שמעבר לשבר. במקום להיות במלחמה עם השבר עלינו לקבל אותו כחלק מהחיים ומהמהות האנושית שלנו. רק אז אפשר להיות אמיתי עם עצמנו ועם סביבתנו ולהיות, כדברי הטאו: "מראה המשקפת אמת ללא רבב" - לא את האמת על אחרים אלא את האמת שלנו, מתוך כנות וקבלה של כל מה שבתוכנו. כך אפשר להישאר חשופים, פגיעים ומחוברים לעצמנו גם כאשר אנחנו חווים כאב, ריקנות או חוסר משמעות.
ממצב זה נכון יותר להיכנס למערכות יחסים, מפני שאיננו מחפשים באחר או ביחסים ישועה שתגאל אותנו מהבדידות, הכאב והריקנות. איננו מתכוונים ליצור איזושהי מערכת הסכמים שלכאורה תגן עלינו מהסכנה להיפגע, להינטש ולהרגיש כאב. אלא להפך - אנחנו יודעים שהאחר תמיד יכול לפגוע בנו ולבטח גם יפגע בנו. אנחנו יודעים שנרגיש כאב במהלך חיינו, והלב שלנו, קרוב לוודאי, יישבר. אך כעת איננו מנסים לברוח מצער העולם ולהסתתר בתוך עצמנו או בתוך הזוגיות שלנו. רק במצב כזה אנחנו חיים באמת. רק כך נשמר המפגש הישיר שלנו עם החיים.
ומהו השבר? השבר הוא הפגיעות הכה גדולה שלנו. עובדת היותנו חשופים לכאב, למוות, לצער ולחוסר השליטה בגורל שלנו.
השבר הוא גם כאב עמוק שאנחנו נושאים עימנו עקב חוויות כואבות מהילדות, כמו נטישה, בדידות, פחד, אכזבה, בגידה ושאר תחושות של חוסר אונים שחווינו ואנחנו נשארים חשופים אליהן גם בבגרותנו.
ובתוך כל זאת, ואף על פי כן, אנחנו חיים ומנסים לבחור בחיים.
ואולי כל המורים הרוחניים שאומרים לנו כל הזמן לא "להזדהות", אומרים בעצם: אל תתייחס לשבר. אל תיתן את תשומת הלב ל"אני" שלך - שמכיל בתוכו את השבר הגדול. אל תגיב לשבר שבך, מפני שתגובה מתוך השבר תהיה מעוותת.
בגלל השבר, שקיים בכל אחד ואחת מאיתנו, אנחנו מכאיבים לעצמנו ולאחרים. הכאב שלנו משתקף סביבנו כל הזמן, החל מחוסר תשומת לב לאנשים שסביבנו ועד חוסר סבלנות, גסות רוח ואלימות. ואולי לכן העולם הוא כה שביר - כי כל כך קל לפעול בחוסר מודעות, לפעול מתוך השבר והכאב. אנחנו כל כך מהירים להיפגע, שאנחנו חייבים להגן על עצמנו ולהקשות את ליבנו.
האדם שמעבר לשבר
פאולוס, הלוא הוא שאול התרסי, מייסדה הגדול של הנצרות והמנסח של עיקריה, מנסה להפוך את הפרספקטיבה ומצביע על היופי שבפגיעות הזו של האדם, היופי שבחוסר השלמות והשבר שבו. במקום לגנות את השבר בנו ובאחרים, יש לשים לב ליופי, הוא אומר, לשבירות הנוגעת ללב, ולראות את האדם שמעבר לשבר. במקום להיות במלחמה עם השבר עלינו לקבל אותו כחלק מהחיים ומהמהות האנושית שלנו. רק אז אפשר להיות אמיתי עם עצמנו ועם סביבתנו ולהיות, כדברי הטאו: "מראה המשקפת אמת ללא רבב" - לא את האמת על אחרים אלא את האמת שלנו, מתוך כנות וקבלה של כל מה שבתוכנו. כך אפשר להישאר חשופים, פגיעים ומחוברים לעצמנו גם כאשר אנחנו חווים כאב, ריקנות או חוסר משמעות.
ממצב זה נכון יותר להיכנס למערכות יחסים, מפני שאיננו מחפשים באחר או ביחסים ישועה שתגאל אותנו מהבדידות, הכאב והריקנות. איננו מתכוונים ליצור איזושהי מערכת הסכמים שלכאורה תגן עלינו מהסכנה להיפגע, להינטש ולהרגיש כאב. אלא להפך - אנחנו יודעים שהאחר תמיד יכול לפגוע בנו ולבטח גם יפגע בנו. אנחנו יודעים שנרגיש כאב במהלך חיינו, והלב שלנו, קרוב לוודאי, יישבר. אך כעת איננו מנסים לברוח מצער העולם ולהסתתר בתוך עצמנו או בתוך הזוגיות שלנו. רק במצב כזה אנחנו חיים באמת. רק כך נשמר המפגש הישיר שלנו עם החיים.
